עורך דין אייל גונן

רשות הפטנטים פרסמה מסמך עמדה בנוגע להענקת פטנטים על תוכנת מחשב (ניתן לקרוא את המסמך מיום 30/12/2010 בכתובת האינטרנט כאן).

עיקרי המדיניות עליה הוחלט ברשות הפטנטים בישראל:

1. האמצאה כפי שהיא מוגדרת במערכת התביעות צריכה להיות בתחום טכנולוגי. דרישה זו נובעת מהוראות סעיף 3 לחוק הפטנטים.
2. רשות הבחינה הישראלית, בבואה לבחון האם להעניק פטנט לאמצאה, תבחון את האמצאה בכללותה מבלי להפריד את רכיבי התוכנה מרכיבי החומרה. בוחן הפטנטים יבדוק את תרומת האמצאה ביחס לידע הקודם מבלי להתייחס למרכיבי האמצאה.
3. כמובן שהבוחן יבדוק תרומת האמצאה על פי מערכת התביעות.
4. בוחן יעניק פטנט על אמצאה שבכללותה מביאה תרומה בעלת ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי. משמעות העניין כי תרומת האמצאה, כפי שנתבעת במערכת התביעות, ביחס לידע הקודם צריכה להיות חדשה ובעלת התקדמות המצאתית, ושוב על פי דרישת סעיף 3 לחוק הפטנטים.
5. חשוב לציין כי פטנט יוענק גם להמצאה אשר כלל האמצעים שבהם מגיעה האמצאה לתוצאה הינם חדשים ובעלי התקדמות המצאתית.

מסמך העמדה מבהיר חד משמעית כי לא יוענק פטנט לתהליך, כאשר התהליך הנתבע אינו אלא פירוט הפעולות והצעדים שמתבצעות באמצעות תוכנת מחשב. תוכנת מחשב כשלעצמה מוגנת בחוק זכויות יוצרים ועל כן מבחינה משפטית מוגדרת כיצירה ספרותית ולא כישות טכנולוגית.

חשוב לציין כי פוסט זה הינו פרשנות אישית של הכותב והכתוב במסמך העמדה הוא המחייב.

נטקס קיבלה פטנט בארה"ב על ניתוב מקוצר של שמות מתחם. מדובר בויכוח על ההגנה הראויה על תוכנות מחשב ושיטות לעשיית עסקים. הויכוח הינו על טיב ההגנה לתוכנת מחשב.

שיקולים בהגנה על קניין רוחני

ציר אחד (Y) נע סביב השאלה אם כלל יש צורך בהגנה משפטית על תוכנת מחשב, כאשר בצד אחד נמצאים אלו הקוראים להסיר כל התערבות משפטית מנושא תוכנת המחשב ולתת לכוחות השוק לעשות את שלהם. בצד השני אלו הטוענים שעניין זה יש כשל שוק ועל הרגולאטור להתערב. ציר נוסף לויכוח נע סביב החוזק של ההגנה הנדרש על תוכנת המחשב. כאן בצד אחד אלו המצדדים בהגנה חלשה כזכויות יוצרים או הגנה חזקה יותר כפטנט.

הפרקטיקה המשפטית, למעט חריג בדין בארה"ב (The State Street Bank & Trust Co. v. Signature Financial Group, Inc.),היא לסווג את תוכנת המחשב כזכויות יוצרים. אני סבור כי מדובר בטעות אשר גורמת נזק עצום לכלכלה העולמית. דיני הקניין הרוחני "הומצאו" והתפתחו עם המהפכה התעשייתית ולמעשה אפשרו אותה. אנשים לא היו משקיעים את המאמצים הדרושים לפיתוח אם לא היו מקבלים את התגמול בשל כך. כמובן שיש חריגים, כפלמין (ממציא הפניצילין) ורנטגן (ממציא קרני הרנטגן). אבל הרוב פתחו המצאות אשר מקיפות אותנו וציפו לקבל תמורה בעבור מאמצי הפיתוח.

הטענה שלי כי על תוכנת מחשב יש להחיל את דיני הפטנטים, אבל יש לשפר את מערכת דיני הפטנטים בשני אספקטים מרכזיים:

1. בינלאומיות: שיפור זה דרוש למערכת הפטנטים לא רק לתוכנת מחשב אלה בכלל. הרעיון שכדי להגן על פטנט יש להגישו ולבחון אותו בכל מדינה ומדינה יוצר מצב בו עלות ההגנה הפטנטבילית מרקיעה שחקים ואינה רלוונטית, מבחינת עלות תועלת, לרוב ניכר (99%) של ההמצאות. בנוסף הדבר גורם לכך שרק חברות גדולות מסוגלות לעמוד בדרישות הכספיות של הגנה פטנטבילית – דבר הגורם להרבה אנשים וחברות קטנות, לוותר על ההגנה, ואף לוותר על פיתוח המצאות. בנוסף, ההגשה הכפולה של הפטנטים גורמת לתור ברוב מדינות העולם בבחינת הבקשות וכך קורה שהבקשה לפטנט של נטקס מקבלת אישור כעשר שנים לאחר שהוגשה, בעולם המחשב מדובר על שנים שלושה דורות. ב 1998 החיפוש באינטרנט היה בחיתוליו (שם המתחם גוגל נרשם ב 15/9/1997).
2. דיפרנציאציה (שוני) בפטנטים לפי סיווג: המצב היום שפטנט הינו הגנה לעשרים שנה מהיום שבו הוגשה הבקשה לפטנט במדינה הראשונה. בחינה בתחום התרופות לקוחת בין 7 ל 14 שנה ועלות הפיתוח נעה סביב כמה מליוני דולרים, בעוד שפיתוח תוכנת מחשב עלות הפיתוח נמוכה עשרות מונים, וניתן כמובן לבחון אותה בפחות זמן, ואין כל משמעות להגנה על פני עשרים שנה. שבע שנים זה די והותר.

מיד יקפצו אלו שיאמרו, בלתי אפשרי. אז למה הזכות "האחות הקטנה" של הפטנט, זכות היוצרים, כן השכילה לעבור את שתי המכשלות הרשומות למעלה? בנושא זכות יוצרים יש אמנה בינלאומית שקובעת כי כל אזרח של אחת מהמדינות החתומות על האמנה זכאי להגנה משפטית בנושא זכויות היוצרים בכל המדינות החתומות על האמנה כאילו הוא במדינת האזרחות. אני יודע שזה נשמע טיפה מסובך, אבל הרעיון פשוט: אני כאזרח ישראלי שפרסם ספר בארה"ב, זכאי להגנה משפטית בארה"ב על פי הדין הישראלי להגנת זכויות יוצרים. כלומר אם בארץ משך ההגנה על הזכות היא חיי היוצר ועוד 75 שנה ואילו בארה"ב רק חיי היוצר ועוד 70 שנה אז אני כאזרח ישראלי זכאי בארה"ב להגנה של חיי היצור ועוד 75 שנה. באורך פלא התיישרו דיני הקניין הרוחני במדינות החתומות על האמנה כך שהן כמעט זהות בשינויים מזעריים. לדוגמה בארה"ב היה צורך לרשום זכות יוצרים כדי לקבל הגנה על הזכות (מכאן המקור של סימן ה © זכות יוצרים רשומה). ממשל ארה"ב ראה כי זה גורם לפגיעה באזרחיו, כי אזרח ארה"ב שפרסם ספר בקנדה ולא רשם אותו בארה"ב לא היה זכאי להגנה משפטית וב 1989 ביטל את חובת הרישום (ניתן עדיין לרשום זכות יוצרים אבל הוא לבחירה בלבד). גם נושא הסיווג נפוץ מאוד בזכויות יוצרים, ואין דין הגנה על יצירה ספרותית כדין הגנה על סרט, למרות שהבסיס דומה.

אני קורא מכאן להכין ולחתום על אמנה בינלאומית נוספת בתחום דיני הפטנטים אשר יגרמו לאבולוציה בדיני הפטנטים, כך שיכללו את האבולוציה הרשומה לעיל.

התובעת נקראה בקיץ 2003 על ידי חברתה לבית הדפוס כדי לעטר את הזמנת החתונה שלה בחמשיר. התובעת כתבה את החמשיר כלאחר יד בבית הדפוס של הנתבעת והוא הודפס על גבי הזמנות החתונה של חברתה. מאוחר יותר בקיץ 2003 גילתה התובעת את החמשיר על הזמנה נוספת. בפברואר 2006, שוב גילתה התובעת את החמשיר על הזמנה לחתונה, ובירור העלה כי מדובר בבית הדפוס של הנתבעת. התובעת שלחה חברה וגילתה בדוגמאות לפחות שתים-עשרה הזמנות עם החמשיר.  התובעת תבעה סכום של 1,130,000 על הפרת זכויות יוצרים, זכויות מוסרית, עשיית עושר ולא במשפט ועוולות נוספות.

הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה חמדנית, כי אין מדובר כלל בחמשיר של התובעת, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי אינם מרוויחים מפרסום החמשיר כשלעצמו, אלא רק מהדפסת הזמנות. בנוסף טענו כי במידה ואכן יקבע כי מדובר בהפרת זכות יוצרים, הרי שלא נגרם נזק ממשי לתובעת, מאחר ואין שווי כלכלי לחמשיר ולא ניתן למכור אותו כשלעצמו וכי מדובר בהפרה אחת.

בית המשפט קבע:

התובעת הרימה את נטל ההוכחה כי מדובר ביצירה שלה. הנתבעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה כי הם פרסמו את החמשיר עובר לשנת 2003. בית המשפט קבע הכלל הוא שדי במידה מינימאלית של השקעה ויצירתיות כדי שיצירה, גם אם היא חמשיר, תזכה להגנה בתור יצירה ספרותית.

לעניין הפיצוי בגין ההפרות בית המשפט קבע כי מאחר וההפרה הייתה לפני חקיקת חוק זכויות היוצרים 2007 חל הדין הקודם. בית המשפט קבע כי הוא בסמכותו לפסוק פיצוי נמוך מהפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 3א לפקודה, לאור היקף היצירה המדוברת, ולאור העובדה כי התובעת שלחה מכתב התראה כשלוש שנים לאחר שנודע לה על ההפרות, יכול סכום פיצוי מופחת בגובה 3,000 ₪ לתשע ההפרות לפני מכתב ההפרה. בית המשפט קבע את ההפרה ללא הוכחת נזק המקסימאלית לשלוש ההפרות לאחר קבלת מכתב ההתראה מב"כ התובעת בגובה 20,000 ₪ להפרה – סך הכול 87,000 ₪.

בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הפרו את הזכות המוסרית של התובעת ביצריה, לא בכך שהודפסו בהזמנות שונות בשינויים מזעריים וכן לא בכך ששמה של הנתבעת לא הופיעה על ההזמנה כיוצרת החמשיר. בית המשפט לא מצא בשינויים משום זילות היוצרת, מה גם ששמה כלל לא הופיע כיוצרת. הזמנות לחתונה מיועדות לשפוך את אור הזרקור על הזוג המתחתן, ואין זה מקובל לרשום שם יוצר חמשיר על הזמנות לחתונה, והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי אכן יש נוהג כזה, אשר על כן לא ניתן פיצוי בגין ראש נזק זה.

בית המשפט קבע שלאור העובדה כי נפסק פיצוי כולל בלא הוכחת נזק הרי שאין מקום לפסוק פיצויים באופן מצטבר בגין כל עילה ולכן לא מצא לנכון לדון בשאלה האם עומדות לתובעת עילות תביעה נוספות כפי שפורטו בכתב התביעה.

נפסק פיצוי סטאטוטורי, ביחד ולחוד, בגובה 87,000 ₪ בתוספת 4,000 ₪ הוצאות ו 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד.

ת"א 18254/07 קרן אפרים נגד דפוס יעיל בע"מ ואח' פסק הדין ניתן ביום 6.5.10 ע"י כב' הש' חגי ברנר (שלום ת"א)

איך זה שכל אתרי החיפוש נראים כמו גוגל?

איך זה שכל הרשתות החברתיות מזכירות את פייסבוק?

איך זה שכל מהדורות החדשות בכל העולם נראות אותו הדבר?

למה זה מטריד אותי? כי גיוון הוא מה שמביא את הרעיונות, התוכנות וההמצאות של המחר. נכון הרבה מהרעיונות הם רעיונות סרק שאין בגינם ולא כלום. אך כאשר השוק נשלט על ידי קו מוצרים אחד, הגיוון דל והסיכוי למצוא את הרעיון הבא קטן. לעומת זאת ריבוי הגיוון מגדיל את מלאי הרעיונות ובכך מגדיל את האפשרות למצוא רעיון מבריק וטוב.

גיוון

אחת מהפרסומות של מיקנטוש ב- 1984 הראתה קטע הלקוח מספרו של ג'ורג' אורוול "1984" (למי שלא יודע 1984 זה שם הספר): אולם עם המון אנשים כאשר כולם מגולחי ראש ולבושים בסרבל אפור והכל בצבעים של אפור ואפור. לפתע חודרת אל האולם דמות אישה בבגד גוף אדום כאשר אחריה רודפים שומרים הלובשים כולם בגדי חאקי אפורים וזורקת פטיש אל מסך ענק – אליו מהופנטים כל יושבי האולם. חברת אפל ניסתה להבנות על הרעיון כי המק שובר את החד-גוניות של עולם ה- PC. אחד מהדברים שאורוול עשה בספרו הוא לתאר חברה בה אין גיוון – כולם אוכלים אותו דבר, חושבים אותו דבר, רואים אותו דבר. אורוול מוכיח שגיוון זה טוב על דרך השלילה: תאור של חברה ללא גיוון – חברה מונוטונית, משמימה ואפורה. האח הגדול מחניק כל יצירתיות וחדשנות ולכן הפרט בחברה מנוכר, אפאתי וללא מימוש עצמי. אך ניתן גם "להוכיח" באופן החיובי – חישבו רגע אחד לעצמכם איזה רכב אתם באמת רוצים? את הרכב הקופסתי שבכל החברות נראה אותו דבר או הרכב השונה כמו קורווט בצבע צהוב זוהר? ומה לגבי הלבוש? מי לא מעדיף את הבגדים בצבעים שונים שידגישו את המיוחד (תשובה במהופך: זה שאין לו אומץ להראות שונה).

ללא חדשנות וגיוון היה לכולם (אם היה בכלל) סוג אחד של בישול, אבקת כביסה, רכב, בגדים, מחשב, תוכנה, משחק מחשב, מערכת הפעלה ומה לא – חד-גוני ויחיד. צאו וחישבו האם מי שהוא מכם היה מוכן לוותר על  האוכל האהוב רק בגלל שזה אוכל מיוחד ושונה שלא מתאים לקו המאכלים האחיד?

ובכן גם בדרך השלילית של אורוול, וגם בדרך החיובית שלי – גיוון הוא צורך ולא מותרות וחובה לאפשר את הגיוון.

יחי הגיוון!